התמודדות רגשית עם משבר הקורונה

נגיף הקורונה שהגיח לחיינו משנה במהירות סדרים, הרגלים ותפיסות. נחשפנו למידע על פגיעתו הרעה בסין ובאיטליה למשל. אינפורמציה, דעות ופרשנויות זורמים מכל עבר: מגורמים ממלכתיים, מהעיתונות, מרשתות חברתיות, מחברים ומשמועות. איננו יודעים האם ואיזו סכנה נשקפת מהנגיף לכל אחד מאתנו, גם לא כיצד יושפעו מצבנו הכלכלי האישי ושגרת יומנו בטווח הקרוב והרחוק. בינתיים מתרחשים שינויים תכופים, אין לדעת מה ילד יום והעמימות רבה.

סדר יום

במצבי אי-וודאות וסחרור מוטב לשמור על אותם דברים וודאיים שבכוחנו לשמור עליהם. בעיקר, על סדר-יום. רבים מאיתנו מוצאים עצמנו בבידוד, בעבודה מהבית, בסכנת פיטורין ואבטלה או נתונים במצבים חדשים מורכבים אחרים.

אך בידנו לקבוע את פעולות הבסיס בחיינו: מתי נקום, נאכל, נקיים את שגרת הטיפול העצמי שלנו ועוד. ככל שניתן, מומלץ לייצר סדר יום קבוע שישמש כעוגן בסערת השינויים שסביבנו.

עשייה בונה

מומלץ לשמור על עשייה פעילה פרודוקטיבית: למשל, עבודה מסודרת מהבית, אם עבודתנו (או חלק ממשימותיה) מאפשרת זאת. משימות שנדחו, פרויקטים בבית, בישול, תחביבים, טלפונים שנשמרו לעת פנאי, ספורט ביתי, ישיבה עם הילדים כדי לסייע להם להדביק פערים בחומר, שהייה מיטיבה עמם (על כך בהמשך) וכן הלאה.

עשייה חיובית מעבירה את הזמן בצורה משמעותית, מקנה תחושת סיפוק ומסוגלות, מסיטה את הקשב ממחשבות שליליות ומאפשרת ״לאסוף נקודות״ בתחומים שהוזנחו לטובת עיסוקינו השוטפים.

גם פעולות פסיביות כמו צפייה בסדרות, בפיד או בחדשות עשויות להרגיע, אך בדומה לחומרים מרגיעים אחרים, שימוש-יתר עלול להוביל לתחושת ריק ודכדוך ולהוות מקור להרגשה רעה בפני עצמו.

חשיפה למידע

בתחום פסיכולוגיית הבריאות ידוע שיש אנשים שרוצים לדעת ולהבין ככל שניתן את מצבם ולעומתם, מי שמעדיפים לדעת כמה שפחות. בין שני הקצוות, כל אחד יודע איזה כמות וסגנון אינפורמציה מתאימים לו.

למי שאוהב לדעת הרבה, מומלץ להתמקד במספר מוגבל וסביר של מקורות מידע אחראיים ואמינים. למי שנוטה לדעת פחות, מומלץ לשלוט לפחות בדיווחי משרד הבריאות והנחיותיו כדי לדעת איך עליו להתנהל.

בנוסף, כידוע, התרחבות הרשתות החברתיות ודעיכת העיתונות העצמאית והציבורית מקשה בשנים האחרונות להבחין בין news לבין fake news. לכן חשוב לעקוב לפחות אחר דיווחים והנחיות ממלכתיים.

אם נעזרים במקורות מידע נוספים, מוטב להימנע ממקורות מפוקפקים, מכותרות שכל מטרתן להסעיר ולסחוט הקלקות ומדמויות פרשנים בעיתיות שמסייעות לתוכניות האקטואליה לשרוף זמן מסך.

בדומה לחומרים ממכרים אחרים, מידע מסעיר מנמיך את סף התגובה שלנו. כך, כדי להמשיך לחוות ריגוש אנו צורכים כותרות ״אדומות״ יותר ויותר, ושוטפים את עצמנו במידע מטלטל אך נטול ערך אינפורמטיבי ולכן, מכהה חושים ומטמטם.

מנגנוני הגנה נפשיים כנגד חרדות

כולנו משתמשים במנגנוני הגנה כדי שלא נהיה מוצפים בתכנים נפשיים קשים. גם בימים כתיקונם ידוע לנו שלא אנו ולא יקירינו נחיה לנצח, אך כדי שלא נחווה זאת בכל רגע נתון, למדנו לא לעסוק בכך.

זהו הבסיס להיווצרות מערך ההגנה הנפשי מפני חרדות. ניתן לאפיין את מערך ההגנה הנפשי לפי איכותו ויעילותו.

מפרוץ מצב הקורונה יכולנו להבחין במגננות שונות כנגד המציאות המפחידה. התגובה הראשונית הסינית למשל - הכחשת המידע כדי להישאר בשליטה חיצונית על הסיטואציה - מהווה דוגמא להגנת הכחשת המידע כדי לדחות את ההתמודדות עמו באמצעות סגירת הדלת בפניו - עד שפרץ בעוצמה מהחלון.

בולטת גם ההגנה באמצעות מנגנון ההומור. כולנו נחשפנו ל״בדיחות קורונה״ שלעיתים ״צדות שתי ציפורים במכה״ ומטפלות בחרדות אופייניות נוספות, לפי קבוצות גיל למשל. כך, בגיל השלישי מתבדחים על מי שזכר להשתמש במרפק וברגל לפי כללי הגיינה קפדניים בשירותים ציבוריים אך שכח להתלבש מחדש, וצעירים, מנגד, מתבדחים על מי שלא היו נתונים בסיכון לו עבר הוירוס רק באמצעות מגע מיני. הומור יכול להרגיע אך במינון הנכון: בדחנות יתר מובילה לתזזיתיות קדחתנית חסרת שקט, שהיא ההיפך מרגיעה.

הגנות נפשיות נחלקות באופן גס לנמוכות ופרימיטיביות (שבנויות על התעלמות מהמציאות) ולבשלות ומפותחות יותר (שבנויות על הזזת מידע מציאותי הצידה ממרכז תשומת הלב).

ככל שאנו משתמשים בהגנות גבוהות ובשלות יותר, באופן גמיש ומגוון יותר, כך הן ישמשו אותנו בצורה יעילה יותר. כך, הכחשה נוקשה של מידע ומשמעותו עלולה להחליש בגלל המאמץ הנפשי להשאירו מחוצה לנו, ושימוש חזרתי נוקשה בבדיחות סרקסטיות עלול להלחיץ במקום להרגיע.

איך להסביר לילדים

כלל האצבע אומר שיש להסביר לילדים עובדות חיים משמעותיות אליהן נחשפו בכל מקרה, בגובה העיניים ההתפתחותי שלהם.

לילד בן שלוש מסבירים אחרת מאשר לילד בן חמש או עשר: לילדים קטנים אפשר להסביר שיש עכשיו וירוס או מחלה מדבקים מאוד, שגורם לחלק מהאנשים להרגיש רע מאוד ולכן כדי שלא יעבור בין איש לאיש, רוב האנשים צריכים היום להישאר בבית.

ככל שהילד גדול יותר אפשר לשתף במידע רב יותר. למשל, שהוירוס דומה לשפעת איך בניגוד אליה אין חיסון מפניו, והוא גם מדבק יותר.

חשוב להסביר לילד כפי גילו את ההתנהגות שנדרשת ממנו: שטיפת ידיים, אפצ׳י או שיעול מוגנים בטישו או למרפק, להימנע מנגיעה באברי הפנים ככל שניתן.

חשוב לדבוק בעובדות הידועות העיקריות, לא להציף באינפורמציה, להבדיל בין רגשות לעובדות, ולהזמין ילדים לשאול שאלות ולשתף בחוויות. בתגובה לכך, חשוב לחזור בפניהם על העובדות הבסיסיות וכללי ההתנהגות הנדרשים.

בנוסף, ילדים צורכים ומעבדים מידע לא רק באמצעות מילים אלא גם באמצעות צפייה בהתנהגות הוריהם. כשהורים דורשים מהילד להירגע אך משדרים לחץ בשפת הגוף, במימיקה ובאינטונציה, הם מלחיצים ולא מרגיעים.

אין טעם לשקר ולהטעות: אמינות ההורה חשובה לטווח הרחוק. יש למסור לילדים מידע רלוונטי בגובה עינהם. גם אם הורה איבד זמנית את מקור פרנסתו, אפשר לומר לילד את האמת בהתאם למה שעליו לדעת וליכולת ההבנה שלו, מבלי להעמיס עליו לחץ מיותר.

מנהיגות הורית חיובית

הדוגמה האישית חשובה מאוד, בפרט כשהילדים חשופים כעת יותר להורים כשנסגרו מוסדות החינוך ומקומות העבודה.

התנהגות אחראית, מרגיעה, דוגמה אישית לפעילות בונה במקום ״מריחת״ הזמן שהתפנה, הזמנת הילדים לבילוי משמעותי עם ההורים בתוך מסגרת של סדר-יום מאורגן, עשויה להפוך את התקופה המתעתעת הזאת לזמן בעל איכות חיובית.

ילדים בעלי צרכים מיוחדים

קשה יותר לתווך מידע חדש ולהקנות כללי התנהגות חדשים לילדים עם צרכים מיוחדים. בנוסף, חלק מהם נחנו בהרגלים נוקשים של הכנסת חפצים לפה או נגיעה בו. מזווית בריאותית, מומלץ שישהו בסביבה נקייה ככל שניתן כדי להפחית את הסיכון להידבקות.

ברמת התקשורתית, חשוב להתרכז ולהדגיש בפניהם מספר כללים עיקריים, בפרט עם הילדים שמסוגלים ללמוד כללים חדשים. למשל, לא לגעת בפה. ניתן להציע הרגלים חלופיים (לדוגמה, מותר לגעת בקודקוד אך לא בפה). חשוב להקנות את המידע במילים פשוטות, קצרות וחזרתיות. אפשר להדגים באמצעות בובות (חבישת מסכות, יד לא בפה אלא בקודקוד).

בנוסף, שמירת מסגרת של סדר יום צפוי ופעילות בונה, חשובה במיוחד עבור ילדים שאינם יכולים להישען על תובנה ועל תהליכים מנטליים גבוהים אחרים כדי להירגע.

כמה מילים על אמון בסיסי מול פקפוק וחשדנות בהקשר הציבורי

מצב הבחירות המתמשך הרגיל אותנו לצרוך מידע ולהבינו בהתאם למשקפי השסע הפוליטי. אך הווירוס, כך לימדונו סין ואיטליה, חוצה קהילות וציבורים, אדיש לדיסאינפורמציות ולתעמולה, ומציב מהר ובשקיפות למול המראה המציאותית.

בבתים הפרטיים, הורה מהימן הוא זה שמתווך לילדיו את המציאות הרלוונטית כדי שיבינו איך עליהם לנהוג, וכדי שיוכלו להמשיך להאמין לו בעתיד.

אמון הינו נכס חשוב וחמקמק, קשה לצבור אותו וקל לאבדו.

כמו בבתים הפרטיים, גם בתחום המדינתי חשובה כעת דוגמה אישית של התנהלות אחראית, שקולה, ממלכתית, שקופה וישרה.

יש לקוות שמקבלי ההחלטות שמים כעת לנגד עינהם את טובת הציבור בכללותו ומנסים לאגם בצורה ממלכתית ומיטיבה את המשאבים הקיימים, מעבר להחלטות ולתיעדופים שהתקבלו עד לימי משבר הקורונה.

יש לקוות שדרגים מקצועיים נטולי פניות בתחום הבריאותי והכלכלי ידריכו את הדרג הפוליטי, ויעודדו אותו לקבלת החלטות אחראית ומיטיבה.

יש לקוות שמקבלי ההחלטות ינהיגו את הציבור באופן מיטיב ושקוף, ולא יפקירו בפועל את ההובלה בידי הווירוס.