טיפול בסטודנטים

מניסיוני, תקופת הלימודים באקדמיה יכולה להיות מרגשת וטובה, אך גם מורכבת ומערערת. לכן סטודנטים רבים נעזרים בטיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הדברים בדרך יעילה ובריאה יותר.

 

חוויית הסטודנטים: כבר לא בני עשרה, אך עדיין לא ממש מבוגרים. ספק בגג העולם, ספק בתחתית שרשרת המזון. לומדים עוד ועוד, אך לפעמים מרגישים שיודעים רק פחות ופחות. רגע קודם הסתיימו התיכון והצבא, בעוד רגע יתחילו החיים עצמם. ברקע, הלימודים, החברים, הזוגיות, הזהות שמתהווה, הפרנסה, היציאה מבית ההורים, התלות בהורים, ועוד ועוד. אז איך מרגישים בתוך כל זה, ועל מה נשענים?

 

בכל תקופת גיל עלינו להתמודד עם משימה התפתחותית רלוונטית. כסטודנטים אנו מצויים בשלב מיוחד בדרך לנפרדות ולעצמאות. עלינו להיות בו זמנית מבוגרים – ותלויים. גדולים - ותלמידים. ממוקדים בכאן ובעכשיו – ועם הפנים קדימה. חורשים למבחנים ועסוקים ביום-יום האינטנסיבי – ושקועים בהכרעות כמו בחירת מקצוע או בחירת פרטנר. בתוך כל זה, אנו תוהים מהם הכישורים והיכולות שלנו, עד כמה אנו מוצלחים ואטרקטיביים, ומה, בכלל, אנחנו צריכים ומחפשים. 

 

איזה מוסד אקדמי ואיזה חוג מתאימים לי? האם הבעיות והקשיים שלי מגיעים מהאוניברסיטה או ממני? אם קשה לי בלימודים, מה זה אומר? האם יש לי הפרעת קשב וריכוז או לקות-למידה? מתי הקשיים שלי סבירים לסיטואציה, ומתי הם מאותתים על מצוקה ממשית? אילו בעיות מצביעות על צורך להתבונן פנימה ולרכוש אסטרטגיות טובות יותר להתמודדות עם חרדה, בדידות, השוואה חברתית ״מורידה״, חרדת-בחינות, הרגלי למידה בעייתיים, ערך עצמי מתכווץ, דימוי-גוף ״בקרשים״, ״חרשנות״ אובססיבית וריקה, קושי ליצור אינטימיות או דכדוך והרמת-ידיים?

 

במצב תקין, הרגשה רעה כלפי עצמנו, וקשיים לימודיים וחברתיים, אמורים להשתפר ולחלוף עם הזמן: לאחר שלבי הסתגלות לאוניברסיטה, לקורסים, לחיי החברה ולדרישות המצב הסטודנטיאליות, בדרך כלל חל שיפור בהרגשה ובתפקוד בתוך מספר חודשים. לעיתים, אנו מבינים שבחרנו מסלול שאינו מתאים לנו, ״מחשבים מסלול מחדש״, בוחרים בדרך שהולמת יותר לצרכינו ולכישורינו ואז דברים מסתדרים.

 

ולפעמים הם לא מסתדרים. מתי נדע שכדאי לפנות לעזרה?

 

• כשאנו מוצפים בחרדה שפוגעת ביכולתנו ללמוד, להיבחן ולתקשר.

• כשאנו מרגישים שבחרנו במסלול שמתאים לנו אבל נכשלים שוב ושוב, ולא מצליחים להתמודד עמו.

• אם עברנו מבחן מת״ל או מתכננים לעבור אותו, אבל זה לא ממש עוזר לנו.

• אם אנחנו מרגישים שלא הצלחנו ליצור מערכות יחסים סבירות באוניברסיטה והקשרים החברתיים מהעבר לא ממש מחזיקים אותנו.

• אם ״אישויים״ מהמשפחה, מהילדות או מהנעורים ומהצבא רודפים אחרינו ללימודים, ולא נותנים לנו להיות פנויים ללמידה.

• אם אנו מפקפקים בערך עצמנו באופן שלא גורם לנו להתמודד ולהשתפר, אלא לעמוד במקום או ללכת אחורה.

• אם תחושת כבדות אופפת אותנו וגורמת לנו להרגיש שאיננו כתמול שלשום, מבלי שנצליח להתאושש בכוחות עצמנו ובעזרת תמיכת חברים וקרובים.

•  

איך טיפול יכול לעזור?

 

באתר זה מופיע מידע רב בנושא. ובכמה מילים:

​

• עזרה מקצועית של פסיכולוג מציעה אוזן קשבת,

• נותנת הזדמנות לארגן את מחשבותיכם וחוויותיכם בקול רם,

• מאפשרת ומזמינה להתבונן כיצד אתם פועלים וממה אתם מופעלים,

• מסייעת לבחון כיצד אתם מתמודדים,

• בוחנת האם בניסיון לברוח מתסכול ומחרדה, אתם מבזבזים אנרגיה מיותרת ומקלקלים לעצמכם,

• מתבוננת מה מאפיין את תפקודכם כתלמידים וכחברים - ואיך זה עובד לכם,

• ובעיקר, מקנה הזדמנות ללמוד כיצד להשתמש במלוא משאביכם, ולתפקד חופשיים מרגשות וממחשבות שכובלים אתכם ומקבעים אתכם במקום.

 

ובכל מקרה, בהצלחה רבה בשלב ההתפתחותי המרגש והמאתגר של הסטודנטיאליות.

​