עבודה וקריירה בטיפול פסיכולוגי

תחום העבודה, ההשכלה והקריירה הוא אחת הזירות המשמעותיות בחיינו. התנהלותנו בתוכו מושפעת מהדימוי העצמי שלנו, מהפנטזיות, מהמניעים ומיחסי האנוש שלנו, מדפוסי פעולה שמארגנים את התנהגותנו, ומעוד מבנים נפשיים שמשפיעים על האופן בו אנו תופסים, מגיבים ומתנהלים. טיפול פסיכולוגי, גם כשסיבת הפנייה המקורית אליו אינה קשורה לתחום העבודה והקריירה, נוגע בתפיסות, בדפוסי ההתמודדות, בתגובות ובצרכים שפועלים בתוכנו ומפעילים אותנו בעולם העבודה בחיינו.

​

עולם ההשכלה והעבודה נתון לתמורות אינטנסיביות בעשורים האחרונים. בעוד השינויים המציאותיים האובייקטיביים מקשים לנבא אלו מסלולי לימוד ועבודה יקנו קריירה יציבה ומתגמלת, הפסיכולוגיה האנושית, כלומר המבנה הנפשי שלנו, נותרים כפי שהיו תמיד. גם בעידן הסייבר והשינויים התזזיתיים בשוק העבודה, אנשים מופעלים על ידי אותה היררכיית צרכים אישיים אוניברסלית, שהפעילה אותנו כל השנים: הצורך בביטחון, הצורך בקשר ובהשתייכות, הצורך בערך ובהערכה והצורך במימוש עצמי, בעניין ובמשמעות.

​

כל אלו מפעילים אותנו בשלבי קבלת החלטות מקצועיות גדולות כגון בחירת תחום לימודים, תחום התמחות ומקום עבודה, וגם בהחלטות ה״קטנות״ של התנהלותנו היום-יומית.

​

פעמים רבות אנשים פונים לטיפול מתוך קושי שהם חווים בעבודתם. לא אחת, ברקע הפנייה עומדים קשיים כמו למשל, קושי להסתדר עם מנהלים או עמיתים במשרד, קושי לדבר מול קהל בישיבות ובפרזנטציות, לחץ משתק לנוכח מצבי הערכה ובחינה כמו ראיונות או שיחות רוויו, ואפילו פוביות שמתרחשות ספציפית, מסיבה שלא מובנת לנו, דווקא בעבודה, כמו למשל חשש מפני שהייה בחללים סגורים או חרדה מפני אכילה במחיצת חברים לעבודה.

 

קושי תעסוקתי נוסף מגיע מהלחצים שכרוכים בשוק התעסוקה המודרני החמקמק בו עלינו לבסס את הרלוונטיות שלנו מיום ליום ברמת הכישורים, הקשרים והנוכחות המקוונת שלנו. בטיפול מתפתחים בהדרגה מרחב התבוננות, כלומר פרספקטיבה, וגמישות חווייתית, שמקנים דרגות חופש רבות יותר בסיטואציות שנתפסות כמאיימות במיוחד. עם זאת, בטיפול לא בהכרח מתחילים להתמקד דווקא בסיטואציות המאיימות, מאחר שלא תמיד נכון לנסות לטפס על החומה דווקא במקום שבו היא הכי גבוהה ומשוננת.

​

לדוגמה שי (מקרה בדוי), שפנה בגלל חרדה עצומה שחווה בארוחות משותפות בחדר האוכל עם חבריו לעבודה. הוא אפילו נהג לצאת לחופשה כדי להתחמק מאירועי שתייה בעבודה או מטיולים שנתיים שדרשו אכילה משותפת. מדי יום הטריד אותו הניסיון להתחמק מארוחת הצהריים, והקשה עליו להתרכז בעבודה. תחילה הצעתי לו לאכול לפי שעה היכן שנוח לו, ולסלוח לעצמו שאינו אוכל כרגע עם עמיתיו. בינתיים למדתי בהדרגה להכירו. הוריו הקרייריסטים נהגו לנזוף בו בילדותו ״למה קיבלת 95 ולא מאה״. בנעוריו סבל מחרדת ביצוע במבחנים ובתחרויות ספורט. כעת התגלגלה חרדת הביצוע למצב הארוחה המשותפת, שהזכיר לו את סיטואציית הארוחה המשפחתית, סיטואציה שעוררה בו רגשות עזים. הייתה בו כמיהה לארוחות המשפחתיות, כי בשל הקריירה התובענית של הוריו לא נערכו ארוחות משותפות בביתם למעט שבתות וחגים. אך כשכבר אכלו ביחד, הרגיש כל הזמן שבודקים ומבקרים אותו וחש לחוץ ומאוים.

​

למדנו בהדרגה את ההקשרים בהן התפתחה תגובתו לארוחות בעבודה. מתוך חווית הקשר המתפתח שלנו, ותוך כדי ניסוח תחושותיו במילים ויצירת חיבורים חדשים בין חוויות שונות שלא קישר זו לזו, ניטל איכשהו העוקץ מהארוחות במשרד. מבלי משים החל לאכול פה ושם עם עמיתים לעבודה. כעת כבר לא זו הייתה מטרת הטיפול, שהלך והתמקד יותר ויותר בהיכרות מעמיקה עם עצמו למטרות חיזוק והתפתחות. ככל שהרגיש מאורגן ומגובש יותר, ככל שידע בצורה מדויקת יותר את שאיפותיו, זיהה מה מניע אותו וחבר לכוחותיו ולמשאביו, הצליח שי לשים לעצמו מטרות התפתחותיות ולעמוד בהן.

​

החשש להתמודד עם מצבים שלאנשים אחרים יכולים להיראותם פשוטים וטריוויאליים, עולה בטיפולים רבים. כך למשל חרדה עמוקה מפני דמויות סמכות מקשה לנהל דיאלוג עם המנהל/ת, וההבנה מה קורה לנו בתוך זה עשויה להגביר את גמישותנו בסיטואציה ולסייע לנו לתקשר בצורה משוחררת ויעילה יותר עם מי שמנהל אותנו.

 

גם חרדת קהל שעלולה להתבטא בקושי בפרזנטציות או בהימנעות מדיבור בפומבי בישיבות, יכולה לקבל משמעות אחרת בתוך תהליך הטיפול ולהפסיק להוות גורם שמגביל אותנו. מטופל שהתבייש לדבר ליד אנשים והרגיש אילם ונוקשה בישיבות, הצליח להשתחרר בהדרגה ככל שלמד להאמין בעצמו, לתת אמון בסובבים אותו ולגלות מה יכול להרגיע אותו ולהקנות לו תחושת עוגן בתוך חוויית ״הים הסוער״ והמלחיץ של דיבור מול אנשים.

​

חרדת ביצוע עלולה להקשות עלינו בראיונות עבודה, במפגשי הערכה, בביצוע מבחנים, בתצוגות תכלית שיווקיות, בביצוע ספורטיבי ועוד. בטיפול מבינים את משמעותה ומקורותיה, באופן שמפחית את רמת החרדה הכללית ומסית בהדרגה את חוויית החרדה ממצבי הביצוע, אל המשמעות העמוקה יותר של החרדה ואל לסיבות שבגללן אנו מסתובבים בעולם ממקום חרד ולחוץ.

​

ככל שאנו מכירים טוב יותר את עצמנו בתוך תהליך הטיפול כך קל לנו יותר לעבוד עם רגשותינו ולא נגדם, גם בעבודה. ככל שאנו פנויים יותר רגשית בעבודה, בלימודים או בקריירה כך אנו מסוגלים להתנהל בצורה מקצועית ועניינית יותר, להתמקד בפתרון בעיות וקבלת החלטות, במקום להיסחף לוויכוחים פנימיים שנערכים בתוכנו ומייצרים אי-שקט פנימי.