טראומה, משבר, פוסט טראומה PTSD

פעמים רבות משבר נפשי מתרחש בעקבות אירוע קשה וטראומטי, או בעקבות שורת אירועים קשים מתונים יותר שהשפעתם השוחקת הולכת ומצטברת. בשני המקרים נדרשים מהאדם כוחות רבים ומשאבי התמודדות עצומים. למעשה, אנשים במצבי משבר נתונים בגירעון אנרגטי: הם זקוקים ליותר כוחות ומשאבים ממה שיש ברשותם בפועל. זהו המשבר, ולכן הם זקוקים לעזרה.

​

משבר, טראומה ופוסט טראומה מתרחשים בצומת שבין האירועים במציאות, מצבו הנפשי של הפרט והסביבה החברתית שלו.

​

המציאות החיצונית - מהם האירועים הקשים שעלולים להוביל למשבר? לעיתים מדובר באירועים מלחיצים שאנשים רבים נחשפים אליהם בו זמנית, כמו למשל מלחמות, אירועי טרור, משבר כלכלי או פיטורים המוניים. לעיתים מדובר בטראומות פרטניות ואישיות כמו במקרי תקיפה מינית, היתקלות ביטחונית של חייל, כישלון בבחינה חשובה, פיטורים אישיים, הדחה מקורס חשוב בצבא, גירושין, מחלה קשה ועוד.

​

הכוחות האישיים של הפרט – אנשים שונים יכולים להגיב בצורה שונה לאותו אירוע טראומטי עצמו, בהתאם לרקע שלהם ולמבנה אישיותם. למשל, מי שאיבד בעבר אדם קרוב יגיב בצורה חריפה וקשה יותר לאובדן נוסף; אדם שהוריו התגרשו עלול להגיב בצורה קשה יותר להתפרקות מסגרות, כמו למשל לסגירה של מקום עבודתו, או להגיב בצורה קשה יותר לסיומים ועזיבות כמו למשל לסיום התיכון או לשחרור מהצבא, במקרה שאילו נחוו כמסגרות מחזיקות ומשמעותיות עבורו. גם מבנה האישיות משפיע: אנשים בעלי ארגון הנפשי רגיש ושברירי יותר יתקשו להכיל משברים ואירועים טראומטיים, וייקלעו בנקל לתחושה שמשאביהם חסרים כשפוקד אותם אירוע קשה או טראומטי.

​

מערכות תמיכה סביבתיות – כשאדם שחווה אירוע טראומטי זוכה ל"עטיפה" ול"החזקה" מצד אנשים קרובים, השפעות האירוע הקשה מתמתנות. למשל, חייל שאיבד חבר קרוב בקרב אך זכה ל"חיבוק" ותמיכה מצד חבריו הנותרים, יתמודד טוב יותר עם האובדן מאשר חייל שנמצא בסביבה מנוכרת וללא חברים תומכים. הורים שמתמודדים עם לידת ילד פגוע או חולה יתפקדו טוב יותר אם יזכו לתמיכת בני משפחה וחברים מאשר במצב בו הם נאלצים להתמודד לבדם.

​

כשאדם נקלע למשבר שאין לו די כוחות ומשאבים להתמודד עמו הוא חווה קשיים רגשיים, התנהגותיים וגופניים. ברמה הרגשית הוא מתמודד עם רגשות שליליים כמו מתח, חרדה, דכדוך, ייאוש, פסימיות וחוסר ביטחון עצמי. ברמה ההתנהגותית נראה ירידה בתפקוד האקדמי, התעסוקתי, החברתי והמשפחתי. למשל, נער טוב מזג וחברותי יתנהג פתאום בצורה מסתגרת או זועמת. ברמה הגופנית, האדם יחווה כאבים פסיכו-סומאטיים, ירידה בתפקוד מערכת החיסון ופגיעה בוויסות של האכילה והשינה, המלווה בתשישות.

​

אירועים משבריים וטראומטיים מתאפיינים בקטיעת הרצף החוויתי המוכר ובתחושה שהחיים השגרתיים אשר זרמו ללא הפרעה בטרם האירוע נקטעו פתאום והפכו לזרים ולמשונים. האדם שחווה אותם נאלץ להשקיע מאמץ נפשי רב כדי לאחות את הקרעים ולחבר בין החיים שקדמו לאירוע הקשה, לבין החיים שבאו לאחריו. ככל שהאירוע הטראומטי התאפיין בכוונות פוגעניות וזדוניות אשר כוונו באופן ספציפי לפגוע באדם, כך קשה לו יותר להתאושש ממנו. למשל, קשה יותר להתאושש מפגיעה מינית מאשר מתאונת דרכים (גם אם הפגיעה הפיזית בתאונת הדרכים הייתה קשה יותר). לאחר האירוע הטראומטי ישנה חשיבות קריטית למתן עזרה ותמיכה מהירים כדי לסייע לנפגע להתאושש, לגשר ולחבר בין "הקרעים החוויתיים" ולהשתמש במשאבים ובכוחות שעומדים לרשותו בצורה מלאה ויעילה יותר. כאשר הסביבה אדישה לסבל של הקורבן או הנפגע ואפילו מכחישה את הסבל הזה (כמו שקורה פעמים רבות במקרים של פגיעה מינית בתוך המשפחה, או של התעמרות במקום העבודה) הטראומה משפיעה בצורה קשה ועמוקה יותר על הנפש, וקשה יותר להתאושש ממנה.

​

תסמונת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מאובחנת כאשר האדם נחשף לאירוע טראומטי, סובל מתסמינים "חודרניים" (כמו למשל חלומות קשים על האירוע או פלאשבקים), מתסמיני הימנעות (כמו למשל מגירויים מלחיצים שמזכירים את האירוע), משינויים שליליים בקוגניציה או במצב הרוח שקשורים לאירוע, וממצבי עוררות ודריכות מיוחדים שקשורים אליו. אדם שסובל מ PTSD יכול להיעזר בטיפול נפשי דינמי שמסייע לו להיות במגע עם התכנים הנפשיים הקשים ולהכיל אותם בנפשו מבלי להשתמש במערך הגנתי נוקשה שמחליש אותו ומצמצם את תפקודו. בנוסף ניתן להיעזר בטכניקות טיפוליות קוגניטיביות-התנהגותיות כמו למשל בשיטת ה Prolonged Exposure, בה המטופל חווה מחדש את האירוע הטראומטי וזוכר אותו ואת הרגשות והמחשבות שהתעוררו בו, בנוכחות מקצועית תומכת ומארגנת של גורם מטפל. זאת במקום להמשיך להתאמץ להתחמק מהשלכות האירוע שחקוק בנפשו.