״אנשים נורמלים״ - מחשבות על זוגיות


הסדרה ״אנשים נורמליים״ לפי ספרה של סאלי רוני שגם כתבה את התסריט, עוסקת במריאן ובקונל משנתם האחרונה בתיכון בעיירה אירית מקומית ועד לסיום לימודיהם בקולג׳. השניים חולקים נקודות דמיון משמעותיות וגם הבדלים עמוקים. דמויותיהם מגולמות בחן ובדייקנות, והקשר ביניהם נפרש במנעד עדין בין להט לבין איפוק והימנעות. לאורך הסדרה מתעוררת השאלה מדוע הקשר שלהם אינו ממומש כפי הפוטנציאל המרומז שלו.

האם מריאן וקונל הם ״אנשים נורמליים״? שניהם נאים ומצודדים למראה אך ״נורמליים״ או לא ״מושלמים״ בהופעתם. מנגד, מבחינת האינטליגנציה הם הרבה מעל לנורמה: לשניהם אינטליגנציה שעולה משמעותית על הממוצע. שניהם מצטיינים בתיכון, מתקבלים לטריניטי קולג׳ היוקרתי בדבלין והישגיהם בשנה הראשונה מקנים להם מלגת שכ״ל וקיום לשנות הלימוד שנותרו.


גם הפערים המעמדיים והכלכליים ביניהם אינם ״נורמליים״. השניים ממוקמים בקצוות הקשת הכלכלית-מעמדית בעיירה הפריפריאלית שלהם. מריאן מגיעה ממשפחה עשירה ועתירת-נכסים, בעוד אמו החד-הורית של קונל שנולד בנעוריה משמשת כעובדת משק-בית בבית של מריאן.


קונל הוא נער פופולרי בתיכון, שחקן רוגבי מצטיין ואהוד המבוקש על-ידי הבנות. מריאן מנגד מוּדֵרֵת, תלושה ובולטת בזרותה, זוכה ללעג ולדחייה אך ככל שמגלות תגובותיה הנראות לעין, היא יודעת להדוף פרובוקציות בשנינות ולחיות בשלום עם בדידותה. האמנם?


הנסיבות המיוחדות מפגישות מחוץ לכותלי בית-הספר בין השניים, שמעל לפני השטח משתייכים לעולמות מנוגדים. מתברר ששניהם קוראים את אותם ספרים וחולקים רגישויות דומות ונקודות-ראות משותפות. במהירה מתרקם ביניהם קשר רומנטי אינטימי של משיכה והבנה עמוקות.


אך ככל שמתקדמים היחסים בדלת-אמותיהם, הם עומדים למבחן האירועים החיצוניים. אחד האתגרים הראשונים הוא החצנת יחסיהם לסביבתם הקרובה. מלכתחילה מריאן המרוחקת אינה משתפת איש בכלום וגם קונל, החברותי לכאורה, ביישן וקנאי לפרטיותו. בנוסף, מפת הקיטובים המעמדית-כלכלית-חברתית בתיכון ובעיירה מעמידה את הקשר ביניהם באור רגיש וטעון לעין חיצונית.


התעקשותו של קונל לשמור את הקשר בסוד נבדקת שוב ושוב כשחבורת ״המקובלים״ המוצגת כשטוחה וריקנית שאליה הוא משתייך, עוקצת ומגמדת את מריאן בפומבי. האם יצא להגנתה וישמש כעד אקטיבי לסבלה?


אך קונל הרגיש ודק-האבחנה נמנע מלתת מקום בעולם לתחושותיו, לעמדותיו ולצרכיו. הוא ״לא עושה רעש״, לא מזעזע, לא מתבלט מדי. ואולי השילוב בין הבלגתו ומופנמותו לבין היענותו למוסכמות וצייתנותו ל״נורמליות״, מסביר משהו מהצלחתו החברתית. אולי לימדה אותו נקודת המוצא של חייו שכדי לשרוד בעולם מוטב שלא לקרוא תיגר כנגד הסדרים המקובלים והכוחות החברתיים השולטים.


מריאן, הנערה שיש לה הכל, מתגלה כחסרת מגן בביתה שלה. אמה הנעדרת רגשית ולרוב גם פיזית, ״אינה רואה״ כשאחיה הבכור של מריאן, הגס והמגודל, שבניגוד לאחותו מעורה בחברה המקומית אך חסר כישורים אקדמיים, נוקט באקטים אלימים כלפי מריאן, מילוליים ולעיתים גם פיזיים, רק בשל היותה מוצלחת כפי שהיא; בדומה למה שקורה לה בבית-הספר.

למרות שחלק גדול מהפגיעות הללו מתרחש לנגד עיני האם בוחרת זו לעצום-עין ולא לשמש כעד אקטיבי לסבל בתה. מריאן לומדת שפוגעים בה ככה סתם ללא כל טריגר מצדה, והעולם ממשיך בשלו. כתלמידה הטובה והשקדנית שהינה היא גוררת את הלמידה הזו לחייה החברתיים והרגשיים. היא משלימה עם פרובוקציות הלעג הפומבי הריקות בתיכון, כשכולם, לרבות קונל, עוצמים-עין, ולא נותנים לה את הגיבוי שהיא ראויה לו (אם כי בקולג׳ תמצא לעצמה, לפחות בהתחלה, חברים מיטיבים יותר).


גם בתחום הזוגי והמיני יש במריאן חלק שמבקש לבטל את עצמו ולשמש ככתובת כנועה ומתמסרת לתוקפנות, ממש כמו שלמדה בבית (שבו, מסתבר, היכה בעבר האב - שאינו נוכח בסיפור ואולי נפטר - את האם).


החרדה הקיומית של קונל והלמידה של מריאן שאינה ראויה לאהבה ולהגנה מפני תוקפנות, לא עומדות בדרכה של הגרביטציה העצומה בין השניים. המסך נמלא ברגעי קשר עמוקים, בקבלה ובהבנה הדדית, בסצנות מיניות רגישות מלאות אינטימיות ותשוקה. אלו מתרחשים לאורך ימי התיכון והקולג׳ אך לא ברצף אלא בהפסקות, שכן השניים נפרדים זה מזו שוב ושוב.

אז מה עוד צריך, תוהה הצופה, כדי לממש בצורה עמוקה ויציבה זוגיות עם פוטנציאל עצום שכזה? בזכות מלגת הלמידה והקיום לה זוכה הצמד המוכשר הם לא תלויים באיש, כך שהמציאות האובייקטיבית אינה מערימה מכשולים חיצוניים בפני מימוש הקשר. אך ככל הנראה המציאות הפנימית-סובייקטיבית היא זו שמציבה קשיים, שכן כל אחד מהשניים מזהה בעולם את צללי המכשולים המוכרים מהעבר, ונותן להם כוח להפעיל ולשתק אותו בהווה.


המכשולים הסובייקטיביים מפעילים אותם בהתאם לדגם הקשר שיצרו בתיכון: פיצול בין הקשר האינטימי בדלת-אמותיהם בו שוררים קבלה והזדקקות הדדיים בתוך חיבור עמוק, לבין המציאות החברתית החיצונית בה מאפשרים השניים לטריזים חיצוניים שנתקעים ביניהם להרחיקם זה מזו.


קונל מייחס לציפיות ולאילוצים חיצוניים כוח-עליון הגובר על הצורך העז שלו לממש את הקשר עם מריאן. למשל, כשהוא ניצב בפני הציפייה שיזמין נערה יפה ומקובלת לנשף סיום התיכון, או כשעליו לשוב לעיירה מהקולג׳ מטעמים כלכליים, הוא עושה זאת מבלי לחשוב על חלופות שיאפשרו לו לשמר את הקשר שלו עם מריאן. גם בהמשך יישאר פסיבי לנוכח דרישות וציפיות חיצוניות שמרחיקות אותו ללא הכרח אמיתי ממנה.


בהפסקות בקשר עם קונל מכירה מריאן בני זוג אחרים. הראשון שבהם מתגלה כמלא בעצמו ואיננו מתחשב, רגיש או חביב כמו קונל, וכל אחד מהבאים אחריו אף פחות נעים ומתחשב מזה שקדם לו. מריאן, כך נראה, משחזרת בעוצמה הולכת וגדלה את הדפוס שלמדה בביתה.


בכל פעם שהקשר בינה לבין קונל מתייצב מחדש באותה טבעיות נינוחה וזורמת שכמו מעידה שהשניים נועדו זה לזו, מציב בפניה קונל תכתיב חיצוני שמצריך אותו להתרחק מהקשר שבנו. היא מגיבה לכך מתוך נתק רגשי המלווה בשכנוע פנימי עמוק - אולי מתוך דיסוננס - שהדבר הכרחי ואפילו לטובה, מה שקצת מזכיר את הלך הרוח שאפיין אותה במצבים שחוותה לעג והתעללות מצד החברים לתיכון או מאחיה.


מריאן וקונל נותנים מקום עצום לאילוצים החיצוניים החולפים שקוטעים את הקשר שלהם, אך הצורך שלהם זה בזו מחזיר אותם לקשר, שבכל פעם ממשיך מחדש מהנקודה בה עצר כאילו לא חדל מעולם.


האם הנסיבות החיצוניות הן רק תירוץ וההפסקות בקשר נובעות מאמביוולנטיות שלהם זה כלפי זו? ואולי ההפסקות בקשר נובעות מקשיים תוך-נפשיים בכל אחד מהם, מקונפליקטים פנימיים שכל אדם צריך לפתור עם עצמו כדי שלא ״יצבעו״ ויקלקלו את הקשרים הבין-אישיים שלו?


באופן טבעי, בנקודות רבות בקשר זוגי מתגלעים קשיים הקשורים להסתגלות לשונות האובייקטיבית של בן או בת הזוג. אך לא אחת הקושי להסתגל לפרטנר מסווה וויכוח פנימי שמושלך או ״מוקרן״ על הזולת המציאותי, קונפליקט פנימי שמשפיע על התגובות שלנו יותר מהאדם המציאותי שלפנינו.


ההבחנה בין אמביוולנטיות שקשורה לקונפליקט פנימי, לבין אמביוולנטיות שנובעת ממצבים חיצוניים כמו למשל מאישיותו ומהתנהגותו האובייקטיביים של הפרטנר שלנו, היא אחד האתגרים החשובים בהתפתחות הרגשית האינדיבידואלית ובהתפתחות הקשר הזוגי.


בכבישים מציינים תמרורים מתי הגענו לפרשת דרכים ואף מנחים כיצד לנהוג בה. בנפש אין תמרורים שיסמנו שהגענו לצומת דרכים וגם אין רמזורים או אפליקציות שינחו איך לנהוג ולאן לפנות. בתקשורת זוגית ״מעגלית״ אנו מגיעים בכל פעם לאותה נקודה עצמה כאילו הקפנו שוב ושוב את אותה כיכר. מנגד, במצב של התפתחות רגשית הדדית מתקיימת תקשורת ״ספירלית״, בה אנו מגיעים לצמתים דומות ממקום מפותח יותר שמאפשר לחרוג מאותו דפוס אוטומטי-מעגלי ולבחור נתיבים חדשים.


ואולי, לכל אורך הסדרה בה מתחברים ונפרדים מריאן וקונל שואלים את עצמם הצופים האם הפעם למדו השניים מהתנסותם, או ששוב יחוגו באותו מעגל עצמו סביב אותה הכיכר, כמו ״אנשים נורמלים״ רבים אחרים.