מאמר חדש שלי ב״זמן ישראל״: בחודשים האחרונים תוהים רבים כיצד נכון לנהוג לנוכח תופעת הקורונה. האם להתנהל ממש כמו שעשינו עד מרץ 2020, כאילו לא קרה דבר? האם מוטב להפנים הרגלים חדשים? איזו סכנה אכן נשקפת וכיצד נכון להיזהר מפניה? לנוכח ריבוי הקולות והמידע סביב - לפי מה נדע איך לנהוג וכיצד נחליט?
מצב הקורונה, הווירוס, הסגר, השינויים הכלכליים וכל התהפוכות שחווינו יצר מצב לחץ מסוג חדש. כזה שלא הכרנו קודם.
באיזה סוג חשיבה אנו נוטים להשתמש במצבי לחץ? האם יכול להיות שבעוד שנדמה לנו שאנחנו מקיימים שיקול דעת מבוסס ומסודר, למעשה איננו משתמשים בחשיבה הגיונית?
מחקרים מראים שבמצבי לחץ, ערפול, חרדה ובלבול, אנו נוטים להפעיל אינטואיציה וחשיבה מבוססת אינסטינקט ורגש, ופחות שיקול דעת לוגי המבוסס על מידע ענייני מקיף. זאת, מתוך הניסיון לקצר ולייעל את טווח התגובה שלנו.
כתוצאה מכך, אנו עלולים ליפול במלכודת של מתן משקל מופרז למידע מקרי ולאו-דווקא רלוונטי שבלט במקרה לעין שלנו, כאילו מדובר היה באינפורמציה חיונית. כתוצאה מכך, אנו כפופים במצבים הללו -מבלי דעת - להטיות חשיבה, ולתהליכי הנמקה שמתייחסים לצירופי-מקרים ולאסוציאציות, כאילו היו סיבתיות הגיונית.
כך, באותם מצבים, לעיתים אנו נאחזים בפרטים מקריים שאכן שקפצו באקראי לתשומת ליבנו; ולעיתים אנו נתפסים לאינפורמציה שאנו רגישים וערניים אליה במיוחד ולכן מבחינים דווקא בה ולא באחרת, גם אם אינה באמת משמעותית ורלוונטית.
בנוסף, כידוע, לעיתים מדובר גם במידע שמישהו מנסה לתמרן אותנו להתייחס אליו. למשל, כשמנסים למכור לנו משהו ומבליטים במכוון את יתרונותיו, או מנסים לגרום לנו להרגיש שמדובר בהזדמנות פז שמוטב לנצלה במהרה פן תיעלם.
לא אחת, לאחר שכבר קיבלנו החלטה מבוססת אינטואיציה, אנו משתמשים במערכת החשיבה המסודרת והמעמיקה יותר רק כדי להצדיק בדיעבד את מה שכבר החלטנו קודם לכן באופן אינטואיטיבי.
הקוגניציה שלנו מושפעת בצורה עמוקה מרגשותינו, גם אם לא תמיד אנו מודעים לכך. הרגשות אכן נותנים לנו אינפורמציה חשובה – לא בכדי הטבע והאבולוציה חננו אותנו (ובעלי חיים רבים אחרים) ברגשות – אך חשוב להבחין מתי אנו מתבססים על מציאות חיצונית, ומתי אנו מושפעים למעשה מהמציאות הפנימית שלנו, כלומר, מעולמנו הרגשי. חשוב להקשיב לרגשותינו ולא להתעלם מהם – אך לדעת או לכל הפחות לנסות לזהות מתי מדובר ברגש, ומתי מדובר במידע אובייקטיבי.
במאמר ״האימפרסיוניסטים החדשים״ ב״זמן ישראל״ אני מתייחסת למצב הקורונה, שדורש מכל אחד מאתנו לקבל החלטות אישיות ויום-יומיות על בסיס הערכת האינפורמציות שעומדות לרשותנו.
למשל: עד כמה לשמור על עצמנו (ועל היקרים לנו, ועל הקהילה שלנו..) מפני הסכנה להידבק בווירוס? האם להשתמש במסכה? האם להתקרב לאנשים אחרים? האם להגיע בחופשיות למקומות ולפעילויות? לְמה להתייחס, ממה להתעלם? מהם מקורות המידע המוסמכים שראוי לבטוח בהם? מה אפשר ללמוד מהמסרים הממשלתיים, או ממה שמבליטה התקשורת?
תהליכי קבלת ההחלטות הללו אינם פשוטים כלל, ומושפעים במידה רבה מהפסיכולוגיה שלנו ושל הסובבים אותנו. על כך, במאמר.
