לחץ חברתי והשפעתו על התנהגותנו בגלי הקורונה

גלי הקורונה משפיעים על חיינו מאז תחילת 2019. בכל פעם שצץ גל משמעותי חדש של הנגיף, שוב עולות תחושות אי-וודאות ולעיתים משתררת אפילו גם תחושה של כאוס.


אמנם, הרשויות מחליטות על צעדים והמלצות שונים, ומערכות שונות מכתיבות בפנינו כל מיני עובדות ומצבים. אך מעבר לכך, כולנו נדרשים לקבל החלטות אישיות תכופות כיצד להתנהל בסיטואציה.


בניגוד לגל הראשון, בגלי ההמשך אנו יכולים להיעזר בניסיוננו מהגלים הקודמים. אך כל גל חדש גורר עמו שינויים, שיוצרים אי-ודאות מחודשת.


הנטייה האנושית לדבוק בשגרה משקפת את הצורך שלנו להישען על תבניות והרגלים, אך אלו אינם מציעים משענת יציבה ומספקת בסחרור שמציפים הגלים החדשים.


בנסיבות אלו חשוב להזכיר שהמחקרים מראים כי במצבים בהם נשקפת סכנה לנו או לאנשים אחרים סביבנו, אנו נוטים להישען על הנורמה החברתית יותר מאשר על שיקול-דעתנו העצמאי.

למשל, כשפורץ עשן לחדר, המחקרים מראים שאם האנשים לידנו מתעלמים ממנו, ככל הנראה נתעלם ממנו גם אנחנו. לעומת זאת, אם נהיה לבדנו באותו המצב, סביר שנפעל מיד כדי להתריע כנגד הסכנה ונעשה ככל שביכולתנו להתמודד עמה.


בנוסף, אם אנחנו שומעים שנשקפת סכנה למישהו שנמצא לידנו הזועק לעזרה אך שאר האנשים שבסביבתנו מעלימים מכך עין – המחקרים מראים שככל הנראה, נתעלם מזעקותיו גם אנחנו.


החוקרים שערכו את המחקרים הללו, הפסיכולוגים החברתיים דרלי ולאטנה, כינו את התופעה ״פיזור-אחריות״ או ״אפקט הצופה מן הצד״.


דרלי ולאטנה הסיקו ממחקריהם שבמצב שבו כל האנשים מסביב אדישים ומתעלמים ממקור ברור של סכנה, הפרט הבודד נוטה להרגיש שאין לו אחריות אישית לאירוע, וגם הוא מתעלם ממנו.


אף אחד לא רוצה להיות היחיד שמגיב בלחץ וב״היסטריה״ כשכולם מסביב שאננים ורגועים.


לעומת זאת, כשאנו נמצאים לבדנו אנו שוקלים אירועים לפי המידע המציאותי, ולא לפי המידע החברתי.


כלומר, לכולנו ידוע שעשן הפורץ לחדר, עלול להעיד על סכנה. לכולנו ידוע שאדם הזועק לעזרה מצוי כנראה בסכנה וזקוק לעזרה. אם אין לידנו אנשים שמאותתים לנו בהתנהגותם האדישה והשאננה להתעלם מהמידע החשוב הזה, סביר שנפעל בהתאם למידע. כלומר, נגיב לעשן בחדר, ונסייע לאדם שקורא לעזרה.


הלחץ לנהוג לפי הנורמה משפיע מאוד על השיפוט שלנו. מחקר הקונפורמיות של סלומון אש הראה שאפילו בשאלה אובייקטיבית פשוטה וברורה, כמו הבקשה לבחור באחד מתוך שלושה קווים באורכים שונים בקו שזהה באורכו לקו אחר שמוצג בנפרד, אנשים מושפעים קודם כל מתשובות חברי הקבוצה סביבם, ולא ממה שרואות עיניהם.


למרות שהתשובה לשאלה ברורה לעין הצופה, אם שאר חברי הקבוצה בוחרים בקו הלא נכון, גם הנבדק במחקר בוחר בו.


בתחום הבריאות, שחשוב לכל אחד מאתנו, הרי לא בכל מצב קיים מידע חד-משמעי וברור שמצביע כיצד נכון ועדיף לנהוג. אולי מסיבה זו נמצא שאנשים מושפעים מאוד מאנשים אחרים בקבוצת ההתייחסות שלהם בקבלת-החלטות בתחום הבריאותי.


למעשה, בתחום קבלת-ההחלטות הבריאותיות השפעתם של האנשים המשמעותיים בחיינו עולה משמעותית על זו של אנשי המקצוע. הנטייה האנושית להישען על הנורמה החברתית, והשפעותיה הספציפיות של הנטייה האנושית לקונפורמיות בתחום ההתנהגות הבריאותית, משפיעות מאוד גם על ההתנהלות שלנו בגלי הקורונה המחודשים.


כפי שמראים מחקרים, התגובות והפעולות שלנו בדילמות שקשורות לסכנות בריאותיות אינן בהכרח מושפעות מההסתברות שסכנה בריאותית מסויימת אכן תתממש, וגם לא ממידת החומרה שלה, אם אכן תתממש.


לכן, אם אנו רוצים לדייק את עצמנו ולהבין ממה אנו מושפעים, חשוב לקחת בחשבון שבתנאי אי-הודאות שיוצרים הגלים המשמעותיים של גרסאות נגיף הקורונה, סביר להניח שגם אנחנו, כמו כולם, נשענים במידה רבה על הנורמה בקבוצת ההתייחסות שלנו. ובדרך-כלל, הנורמה ודינמיקה קבוצתית נוטות לעודד אדישות לסכנה והתעלמות ממנה.



מאמרים שכתבתי במדיה בנושא:


ב״זמן ישראל״ - השפעות לחץ חברתי על התנהגותנו בגל האומקירון.


ב״אלכסון״ – השפעות פסיכולוגיות על התנהגותנו הבריאותית בעידן הקורונה.