• יעלה ורטהיים

מה מלמדים נתוני העלייה בשיעור האובדנות בגיל השלישי

השבוע פרסם משרד הבריאות את נתוני האובדנות בישראל, מהם מצטיירת ירידה בשיעור האובדנות הכללי ובמקביל עלייה בשיעור האובדנות מגילאי 75 ומעלה. הוזמנתי להתראיין באולפן Ynet על המשמעות הסטטיסטית והפסיכולוגית של הנתונים.


חשוב להבין את הנתונים בהקשר סוציו-דמוגרפי: לא ברור מהם האם באמת חלה עלייה בשיעור האובדנות בגיל השלישי, או ששיעור בני הגיל באוכלוסייה גבוה יותר ולכן עלה מספר המתאבדים האבסולוטי בגיל זה ביחס לעבר. ברקע, תוחלת החיים מתארכת. דור ה״בייבי-בום״ מתחיל להתמודד עם אתגרי הגיל השלישי. בנוסף, רבים מהעולים מחבר העמים בשנות התשעים עלו ארצה בגילאי ששים פלוס ומתמודדים כיום עם זיקנה מבלי שזכו להזדמנות אמיתית להשתרש בארץ.


היבט סוציולוגי נוסף הוא התפוררות מדינת הרווחה בארצות המערב ובישראל בפרט. כפי שממחיש הסרט ״אני דניאל בלייק״, תושבי המערב מאמינים שהמדינה תתמוך בהם לעת סגריר בעוד שבפועל שירותי הרווחה והבריאות הולכים ומידלדלים. במקום לפתח ולהנגיש שירותים המדינה מצמצמת תקציבי בריאות ורווחה ומרוקנת שירותים מתוכן. דוגמה לכך היא הרפורמה בבריאות-הנפש מיולי 2015. עד אז מי שהתמודד עם מצוקה נפשית היה יכול לקבל טיפול נפשי במרפאת בריאות-נפש קהילתית. כיום רבות מהמרפאות נסגרו וקופות-החולים מציעות טיפולים קצרים שמותנים באבחנה פסיכיאטרית וכרוכים בהמתנה מתמשכת. כיום קשה עד בלתי-אפשרי להשיג טיפול פסיכולוגי ציבורי במצבי משבר ומצוקה בכל הגילאים, לרבות הגיל השלישי (יוצאת דופן היא עמותת ״עמך״ שמטפלת בניצולי-שואה שמצויים כיום בעשורים השמיני והתשיעי לחייהם).


העלייה בתוחלת החיים לא בהכרח מלווה בעלייה באיכות החיים: ככל שהמדינה מסתלקת מאחריותה לאזרחיה, השגת איכות-חיים עולה בכסף רב. רכישת חלק מהתרופות או תוספי התזונה, חלק מהטיפולים הרפואיים וטיפול פסיכולוגי אינם זמינים בשירות הציבורי.


קריסת מדינת הרווחה מגבירה את התלות הבין-דורית במקביל לתהליך התפוררות המשפחה המורחבת. בעשור השביעי לחייהם רבים מוצאים את עצמם מטופלים בהורים ישישים ובו-זמנית מסייעים פיזית וכלכלית לילדיהם, שמתמודדים מצידם עם משימות של התבססות מקצועית, רכישת דירה וגידול ילדיהם שלהם. ״דור הסנדוויץ׳״ צריך לחלק את משאביו בין צרכיו שלו, הצרכים של דור ההמשך וצרכי דור ההורים. למרות שהדורות תלויים זה בזה לא אחת הם מתגוררים בריחוק וזה מקשה עליהם לתמוך ולסייע זה לזה ברמה הרגשית והלוגיסטית. התפיסה האינדוידואליסטית המקובלת כיום מתנגשת בצרכי התלות וההזדקקות הבין-דוריים שנוצרו כתוצאה מקריסת שירותי הרווחה, החינוך והבריאות. הצורך להסתייע בדורות האחרים במשפחה מתנגש ברצון לשמור על האוטונומיה והפרטיות. הצרכים המתנגשים מייצרים מתחים בין הדורות במשפחה, למשל סביב ציפיית הדור הצעיר שהוריהם יסייעו בטיפול בנכדים.


בהיבט הפסיכולוגי, בגיל השלישי מתמודדים עם שינויים קוגניטיביים, רגשיים וחברתיים בנוסף לאלו הגופניים. בתחום הנוירו-קוגניטיבי נחלשת התפיסה החושית וסף הקליטה של הגירויים עולה. ההיחלשות בראייה, בשמיעה ובשאר החושים ובאינטגרציה בינהם פוגעת ביכולת ההתמצאות ובתגובתיות ובתחושת המסוגלות הכללית. גם תפקודי הקשב והזיכרון לטווח הקצר נחלשים. במקביל להיחלשות הגופנית פוחתת היכולת להשתמש בהגנות נפשיות. לאורך החיים אנשים מתמודדים בעזרת הגנות שפיתחו כדי לשאת את חלקים כאובים ומפחידים במציאות הפנימית והחיצונית. כשההגנות הנפשיות נחלשות פולשים למודעות תכנים רגשיים שעלולים להציף בחרדה ובכאב נפשי. כמו שבגיל השלישי קשה יותר להתאושש ממחלות, מנפילות פיזיות או מפעילות מאומצת כך גם קשה יותר להתגבר על כאבים נפשיים, לחץ וחרדה.


לצד תהליכי ההזדקנות הנורמטיביים רבים מתמודדים עם תחלואה כרונית כמו סכרת או תחלואה אקוטית כמו סרטן. יש מחלות שהסיכוי לחלות בהן עולה עם הגיל, ויש מחלות שאינן תלויות-גיל אך ההתמודדות עמן בזיקנה מורכבת יותר מאשר בגילאים הצעירים. בהיבט זה קיימים הבדלים מגדריים, בעוד שנשים נוטות לפתח תחלואה כרונית כמו דלקת פרקים או אוסטיאופורוזיס שמגבילות וגורמות לסבל כבר בגילאים צעירים יחסית, גברים נוטים לפתח מחלות מסכנות חיים כמו סרטן או מחלות לב, אך בגילאים מאוחרים יותר. לכן לרוב תחושת הרווחה הבריאותית של נשים בגיל השלישי נמוכה יותר משל גברים, שאם לא חלו נהנים מאיכות חיים בריאותית טובה יחסית גם בגילאים מאוחרים. היבט נוסף הוא שלעיתים נחלשת גם יכולת הטיפול העצמי בגילאים המתקדמים. למשל, קשה יותר להתארגן על קניית והכנת מזון בריא, מה שעלול לגרום לחסך תזונתי ולהגביר מצוקה ותחלואה. השינויים הגופניים והמנטליים מייצרים צורך לעבד אובדנים של תפקודים ויכולות שהיו ודעכו.


מבחינה בינאישית, רבים נאלצים להתמודד בגיל השלישי עם אובדן של פרטנר לחיים ושל חברים לדרך. גם הנגישות והניידות החברתית כבר אינן זמינות ושוטפות כפי שהיו. לכן, מעגלי המגע החברתי והמפגשים הבין-אישיים עלולים להצטמצם. בנוסף גוברת הנטייה להיצמד לתבניות מוכרות ובטוחות. הירידה בגמישות מקשה לייצר קשרים חדשים ומקשה לשמר חֲיוּת, עניין וחדווה בתוך הקשרים הקיימים. לכן, לא אחת חווים בדידות גם כשנמצאים ביחד.


המענים למצוקה הרגשית בגיל השלישי כרוכים כמובן בפתרונות מערכתיים בתחומי הבריאות והרווחה. לצדם חשוב לדבר על טיפול פסיכולוגי ומניעה. טיפול פסיכולוגי בגיל השלישי מסייע לעבד שינויים, אובדנים ופרידות. הוא עוזר להסתגל להתמודדויות שהגיל מכתיב, להתחבר לכוחות ולמשאבים האישיים, למצוא משמעות בקשרים משפחתיים וחברתיים ולמצוא עניין בעשייה השוטפת. טיפול עשוי לסייע לבסס עמדה אקטיבית ולכוון לעמדה מעשית של פתרון-בעיות המסייעת לחוות מסוגלות, שליטה ורווחה נפשית. טיפול מאפשר לתת מילים ולקבל הכרה לחששות עמוקים כמו הפחד מפני אובדן-שליטה והפחד ממוות. מעצם טיבו, טיפול פסיכולוגי מאפשר לחבר בין חלקים נפשיים שונים כמו זיכרונות ומחשבות, תחושות פיזיות ורגשות, כעסים ותסכולים ותחושות של נחת ופיוס, שעצם החזקתם מנותקים זה מזה צורכת אנרגיה נפשית רבה שמייצרת התשה ודכדוך. טיפול פסיכולוגי בגיל השלישי מציע אוזן קשבת ותמיכה שמסייעת לגייס כוחות-נפש ותקווה.


כמו בתחום הגופני, גם בתחום הפסיכולוגי חשובה המניעה. ידוע שאורח-חיים בריא בגילאים צעירים משפיע על הבריאות בגיל השלישי. למשל, מי שמקפיד בצעירותו לא לעשן, לעשות פעילות גופנית ולאכול בריא בדרך כלל נהנה מבריאות טובה יותר בגיל השלישי מאשר מי שהזניח את עצמו. בדומה, מי שדאג לאורח חיים בריא במישור הפסיכולוגי זוכה לאיכות חיים נפשית טובה יותר בגיל השלישי. מי שדואג לשמור על קשרים מיטיבים בתוך המשפחה ובחוג החברים, יהיה פחות בודד, עצוב ומיואש בזקנתו. מי שדואג להתפתח לאורך חייו, להשיג כלים טובים יותר של וויסות רגשי, לאתגר את עצמו מבחינה קוגניטיבית ולצאת מאזורי הנוחות שלו, יתמודד טוב יותר עם האתגרים המנטליים והרגשיים שמציבה הזיקנה. מי שלומד להיות פעיל ולא להישאר ברמת החששות והטרדות, ידע לנקוט פעולות בונות גם בפרק הזיקנה. מי שלומד לצקת משמעות לחייו ולהיות מרוצה מהם, ירגיש מרוצה יותר גם בגיל השלישי. מי שלומד למצוא עניין בפעילויות היום-יומיות ובקשרים המשפחתיים והחברתיים, יסתגל בצורה טובה יותר ויצליח לחוות שביעות-רצון גם לנוכח השינויים שמכתיב גיל הזהב.


בכל תקופת גיל מתמודדים עם משימה התפתחותית שאופיינית לשלב. למשל, בגילאי העשרֵה מתמודדים עם גיבוש-זהות ותלמידאות ובגילאי העשרים מתמודדים עם גיבוש אוריינטציה מקצועית ויצירת זוגיות. בגיל השלישי מתמודדים עם השגתן של אחדות ואינטגרציה. מי שמתקשה להשיג תחושת נינוחות, שלמות עצמית, אחדותיות וגיבוש-אני, פוגש תחושות של ייאוש, דיכאון והתפוררות.


בגיל השלישי מתמודדים עם חלומות וציפיות שלא הוגשמו ועם הישגי עבר שאבדו, כמו למשל יכולות ספורטיביות שדעכו או עמדה מקצועית שפגה ביציאה לגמלאות. טיפול מסייע לזהות מה אפשר לשנות ומה אי-אפשר לשנות, ולקבל את מה שלא ניתן לשנות. הוא מסייע ללמוד ליהנות ממה שיש, ללמוד להשתמש בזמן הפנוי בצורה משמעותית ומיטיבה, לצקת משמעות ויכולות הכלה לתוך הקשרים הקיימים ולהתייחס באמפטיה וחמלה עצמית למצב הזיקנה.

09-7404851 

054-6404851